הגדל טקסט
אפס טקסט
הקטן טקסט
מותאם לעיוורי צבעים
תצוגה רגילה
מותאם לכבדי ראיה
שתף עכשיו

למה לך לרוץ את מרתון התנ"ך?

אז החלטתי לרוץ את מרתון התנ״ך בספטמבר 2018 !
ובשביל הניסוי האנתרופולוגי החלטתי לתעד את המסע אל המירוץ בפוסטים שבועיים.
תאריך פתיחת האימונים למרתון נקבע לאחד באפריל ( צריך לשמור על זווית מבודחת של המסע אחרת נמות משעמום תוך כדי תיעוד).

חדי העין ישימו לב שתחילת המסע היתה באחד באפריל והפוסט הראשון אלליי יוצא במאי. כשל בין הגוף שהסכים להתחיל במסע ובין האצבע המקלידה שסרבה לתקתק ( תירוצים תירוצים….)
מרתון התנך הוא שיחזור לאחת הריצות הקדומות ביותר שתועדה למרחק של כ- 40 קמ. איש בנימין רץ מהמערכה באבן העזר אל שילה. הסיפור מתועד בתחילת ספר שמואל.
כבר 5 שנים שאני מהרהרת על השתתפות בריצה המיתולוגית הזו. והינה בקיץ האחרון החלטתי להשתתף במירוץ שיתקיים בסוף ספטמבר 2018.

אז למה בעצם?
1: דוד שלי פנחס ולרשטיין שהיה במשך שנים רבות יו״ר מטה בנימין סיפר לי לראשונה על הסיפור המקראי וכבר לפני 30 שנה נדלקתי על הרעיון ( למרות שאז זה נשמע לי הזוי ובלתי הגיוני לרוץ מרחק שכזה וגם בשביל מה…?)

2: המרתון שנוי במחלוקת ויש כאלו שמנסים לשכנע בכול תוקף ובכול מדיה שאסור לקיים את המירוץ. כיבוש, אפליה, בלה בלה בלה. ואני אחת ששונאת שאומרים לה לא. ספורט זה ספורט זה ספורט. ושאף אחד לא יכניס פוליטיקה למירוץ. זה דווקא גרם לי לרצות יותר לרוץ שם( אז תודה  ). כול עוד יש אישור חוקי על ידי המדינה שלי לקיים את המירוץ שם שום טענה לא תצליח לשכנע אותי אחרת.( ואני רחוקה בדעותיי מהצד הימני של המפה).

3: המרתון הזה קשה. קשה מאוד אפילו. עם צבירה של הפרש גבהים אפילו יותר ממרתון ירושלים. וקשה זה מאתגר ומאתגר זה מעניין. ( זו נוסחה שרק רצים עם הפרעת אישיות יכולים להבין ממש לעומק).

4: אחרי האולטרא של ה 100 קמ בסובב עמק באוקטובר 2016 יצאה לי כול הרוח מהמפרשים לגבי ריצה. הפכתי לבטטה והמשכתי רק לאמן בריצה. וגם ברוב האימונים שהעברתי חיפפתי מבחינה אישית ורצתי כמה שפחות.

5: במרתון טבריה רכבתי על אופניים
במרתון תל אביב עודדתי מנקודה לנקודה וצברתי רק 27 ק״מ. במרתון ירושלים זחלתי על הגחון מהק״מ ה-27. בקיצור, הגעתי לתחתית החבית ואני מעדיפה להתחיל לעלות חזרה מאשר לגלות שלתחתית החבית יש תחתית נסתרת כפולה שמאפשרת לצנוח עוד מטה ומטה. כי זה תמיד מפתיע כמה עוד אפשר לרדת.

6: הצלחתי להגיע לשיא אישי מבחינת המשקל. חוץ מבשני ההריונות מעולם לא שקלתי כול כך הרבה. תמיד הצבתי רף לעצמי מבחינת המשקל ונשבעתי לעולם לא לעבור אותו. קו אדום. גיליתי שכאשר עוברים את הגבול ממשיכים לצעוד עוד ועוד ולא ממש נעצרים ולא נבהלים ולא מסתכלים לאחור ומנסים לחזור אחורה.
החלטתי שלא בא לי לקלקל את יחסי הטובים עם המשקל בחדר הכושר. הוא ואני חברים דיי טובים כבר הרבה שנים.

7: שילוב של כושר זוועות ( לא ישמע אמין אבל בכושר הנוכחי גם לרדת מ-48 דקות ב 10 ק״מ לא יהיה לי פשוט עכשיו, אם בכלל) ומשקל שיא 55.5 קילו (שמרפדים 163 ס״מ), נקודת פתיחה יותר גרועה, מבחינה אישית, לא יכולתי לבקש. ומכאן זה פתח לניסוי מעניין של חצי שנה שבה אני אחזיר לעצמי את הכושר לרמה סבירה יותר ואחזור לתחומי הקו האדום במשקל (מתחת ל 52.5 קילו ו 44:30 ל 10 ק״מ ).

8: סעיף 7 נשמע קל ופשוט, אבל הגיל מלמד אותנו שככול שאנחנו מתקרבים לגיל 50 מה שהיה רק לפני 10 שנים כול כך קל ופשוט פתאום הרבה יותר מאתגר וכול ק״ג זה מלחמה ולהחזיק את המשקל יותר מאתגר ולשמור על הכושר לא פחות. ופתאום אפילו לרדת מקצב 5:00 זו משימה בדיונית בדופק מקסימום.

9:למצוא את האושר הפשוט של הריצה. לרוץ ולהנות. להשאיר את האגו בבית. כולל ביום המירוץ. לחזור ולגלות את הסוד שבריצה. את הפשטות שבאהבה שבריצה. לרוץ בשביל לרוץ. לרוץ ולהנות לרוץ ופשוט להיות נוכחת.

10: לרוץ את מרתון התנ״ך בספטמבר 2018. לסיים, להנות, להתאמץ, לחייך, להיות.

 

הכותבת - נילי אברמסקי שיאנית ישראלית

למה לך לרוץ את מרתון התנ"ך?
רוצו על זה! הרשמה