הגדל טקסט
אפס טקסט
הקטן טקסט
מותאם לעיוורי צבעים
תצוגה רגילה
מותאם לכבדי ראיה
שתף עכשיו

המטרה- לא לשנוא את היעד

המלצת השבוע קודם כול, למען מוגבלי קריאת פוסטים ארוכים:
1: כדאי לכם להציע חברות בפייסבוק לליזה ארזוני. מי שמחפש לקרוא פוסטים שנונים ומצחיקים היא הכתובת. אני עוקבת אחרי הפוסטים שלה כבר תקופה ארוכה וכול שבוע היא מעלה פוסט שנון, ציני ומצחיק על חיי היום יום. אחרי שתקראו פוסט אחד תבינו ותודו לי.
אוקי, אז ביי למוגבלי הקריאה.

ועכשיו הפרטים היבשים של השבועות האחרונים.
כבר 10 שבועות בתוך תוכנית האימונים למרתון התנ״ך. קבעתי לעצמי יעד לעמוד בממוצע של 60 קמ״ש – 60 קילומטרים לשבוע. סתם יעד שרירותי דרך אגב, בלי סיבה מקצועית. מספר כזה פשוט נשמע לי כמו מינון שלא יגרום לי לשנוא שוב את יעד התחרות והריצה. ביולי ואוגוסט הכוונה תהיה להעלות הילוך נוסף ל-80 קמ״ש. (לא להתלהב מהחריצות, אני אהיה לגמרי בחופש אז להעלות ב-20 ק״מ לשבוע זה ממש המינימום הנדרש.)

בארבעת השבועות האחרונים אומנם קצת זייפתי –
65,65,52,53 אבל עדיין הממוצע הכולל עומד על 61 כך שהיעד נשמר.
גם המשקל המשיך לרדת עד שנעצר בשבועיים האחרונים על 53.7, כי כמה כבר אפשר לרדת כאשר ממשיכים לתמוך בתעשיית הגלידות והשוקולד. ( כך שבינתיים השלמתי ירידה ״דרסטית״ של 1.8 קילו ב-10 שבועות.)

חזרנו לפקוד את הר איתן, אך בינתיים בפעמיים שרצנו שם ההר קידם את פנינו בחום ובלחות.טוב, נקווה לפעם שלישית בקרוב שתהיה קרירה ויבשה.
בשבועיים האחרונים לא הצלחתי להתיישב ולכתוב.
שי ראשוני נפטר לפני שבועיים והמחשבות עליו לא הרפו. מחשבות על כמה שזו היתה זכות להכיר אותו, מחשבות על רוח האדם ועל אנשים שהם גדולים מהחיים. נשמתו יצאה לחופשי מכלא הגוף הפיזי שכלא אותה במשך קרוב לשבע שנים. נשמה שבשבע שנים הצליחה לעשות מה שאנשים אחרים לא היו מספיקים בחיים שלמים.

בתור שגרירת אתנה אני מעבירה עשרות הרצאות בשנה. את שש ההרצאות שהעברתי בשבועיים האחרונים פתחתי בסיפור על שי ראשוני ופועלו וכך אני מתכננת לפתוח כול הרצאה מכאן והלאה. המבט הנדהם והסקרן על פניהם של הילדים אומר לי שהמסר בהחלט עובר.


ביום חמישי האחרון התקיים מירוץ החברים למען חולי ה-ALS, מירוץ ששי עצמו יזם ואירגן בשנים הקודמות. כמות עצומה של אנשים נהרה לאיזור הכינוס. זה הרגיש כמו מירוץ הלילה של נייקי. המוני אנשים הולכים ברחובות לעבר הכינוס. משפחות שלמות, עיר מגויסת והמון חולים שהגיעו להשתתף, ששי נתן להם השראה ואומץ להמשיך להילחם במחלה כמנצחים, להמשיך לחלום ובעיקר לחיות. המירוץ עממי, מה שהופך את האירוע לשמח וססגוני בלי לחץ של זמנים ותוצאות. הגעתי לשם עם הכבשה שהשתולל על שלל המתנפחים והמשחקים הרבים שהובאו לשם. שפע של אוכל אבטיחים, יוגורטים ארטיקים ועוד ועוד. מירוץ שאורגן בהקפדה על כול הפרטים הקטנים ואורגן בהמון אהבה. שי בטוח היה מרוצה.
Life is good  ❤️
תודה שי 

המטרה- לא לשנוא את היעד
רוצו על זה! הרשמה